ימים מתוחים
כבר תקופה ארוכה שאנחנו חיים בסיר לחץ בלתי נגמר. לרגע נדמה שזה נרגע ואז שוב המתח חוזר. לא בנינו על זה כשהגענו לעולם. זה אמור היה להיות אחרת, ים, ירוק, שיר אהבה. אך רצה הגורל ודווקא בדור שלנו החליטה האנושות לבדוק האם הגיעה הזמן לפרק את הכל. כשאתה כותב אתה רואה אחרת את העולם. אתה מנסה לראות את מה שאחרים אינם רואים, אינם מרגישים, לא להיסחף אחר קולות מתלהמים. לא תמיד זה קל, אך הכתיבה מאפשרת לנו באופן אניגמטי קצת להתעלות מעל הפחדים למרחב של תקווה וחלום. הקריאה הפנימית שיהיה טוב יותר היא זו שבסוף מניעה אותנו לעשות פעולות. זה יכול להיות משהו פשוט כמו לגדל עגבניה בעציץ או להנהיג הפגנה למען הנכאים.