טיול לילי בבני ברק

 אני גר בגבעת שמואל.

הליכה קצבית של כמה דקות, חציית גשר להולכי רגל ואני נמצא במציאות אחרת.

מסע בזמן ובמקום.

תנועת האנשים המהירה והעמוסה,

בגדיהם, שדרות המסחר הססגוניות והסימטאות מלאי החדרים לתלמוד תורה של החסידויות הרבות. המודעות הייחודיות בכל פינה והצפיפות האורבנית המאולתרת.

פינות ממכר של אוכל שטייטלי בנקודות ידועות למדריכי הסיורים ובחורים צעירים לבושים במיטב החליפות המהוגנות והאיכותיות נראים בכל מקום.

כובעים שונים המעידים על שייכות החצר החסידית וכל זה לצד רכבים חדישים שיצאו רק עכשיו ומעניקים הרגשה מרתקת המחברת עולמות וזמנים.

וכך, בעודי נושם לתוכי את החוויה, אני נזכר בשיחה עם חבר חרדי, קרוב ואהוב לו פעם אמרתי "העולם החרדי מתרחק מהיהדות ומקצין" והוא, למרות אהבתו אלי מיהר להשיב "לא, העולם החילוני הוא זה שהתרחק מהיהדות".

תשובתו מהדדת בי מאז.

מי התרחק ממי? ומה צריך לעשות כדי שוב להתקרב?

לחזור למי שהיינו פעם. 

הרי בסוף אנחנו חלקים של אותו הגוף,

של אותה נשמה.

נשמת ישראל.