ניר חכם בלוג אישי

 יצא לי בחיי לגור במקום נידח. כמה נידח? זה תלוי באדם. תחושת הנידחות משתנה מאדם לאדם. היו שם אנשים שלא הרגישו שהם במקום נידח. הם הרגישו שזה בדיוק המקום עבורם, וטוב שכל הרחוקים מהם נמצאים בדיוק במקומם. אחת לשבוע לפחות הרגשתי צורך, דחף וסחף לברוח למקום הומה, מלא באנשים, צבעים, קולות ונשימות. אין כמו לברוח ממקום נידח, שומם וחסר תנועה היישר לתוך ההמולה השוקקת ומלאת החיים. הנידחות והבדידות מדגישה לו לאדם את געגועיו לרשת הנשמות הרוטטות בתדר החיים הפועמים. עם זאת, יש משהו בלהיות נידח. אתה מופתע וקצת מתאכזב עד כמה העולם מסתדר בלעדיך מלבד אהוביך ובעיקר הוריך אליהם הלב נשרט בגעגועים. אתה יכול להיות גם נידח ומרוחק כשאתה מוקף אנשים. מרחק הלבבות בינך ובין המקיפים אותך נוא זה שמעיד על היותך נידח ומרוחק. לאחרונה הייתי במקום מרוחק. ראיתי בעיניהם את מה שהיה בעיני. את הגעגועים לאהובים רחוקים.

 רק בשנה האחרונה נפל לי האסימון שכל ילדותי הייתי מוקף עד צוואר בצמחי מרפא ולא ידעתי. הילדות, הנעורים ושנות הבגרות הבוסריות עברו להם בקו החותם את דרומה של ראשון לציון. שנים נפלאות, מלאות בריח פריחת ההדרים, נשנושי חובזה וזרי סביונים. מרחוק אורות המושבה נס ציונה הקטנה. במשך שנים ארוכות היה זה בשבילי תמונת ילדות מופלאה ומלאת קסם, אך מעולם לא חשבתי עד כמה מופלא היה הקסם עד עתה. בתקופה האחרונה הלב נמשך כמו פרפר לעבר איכותיהם של הצמחים כתרופה ומזור לתחלואי האדם. סיורי ליקוט גילו לי עד כמה כל טיוליי בשביליי הפרדסים היו כחגיגה של ממש בין צמחי המרפא הנפלאים ביותר. ככה זה, לפעמים אתה יכול להעביר כמעט חיים שלמים בתוך פלא ולא לשים אליו לב עד אשר מגיע הרגע הנכון. 

 איכשהו, בעולם הזה אנשים עולים על איזשהו נתיב ומאותו רגע הם עליו. אם פתאום בא להם להתחיל משהו חדש ומרגש מנעד התגובות יכול להיות מ" וואו איזה יופי " ועד תגובות מורידות. טבע הבריאה הוא התחדשות כמו שאומרים "מחדש בטובו מעשה בראשית". מידי יום הבריאה מתחדשת, מתחילה מחדש וגם אנחנו יכולים להתחיל מחדש. ללמוד משהו חדש, להשיל מעלינו עולמות שחווינו ולגלות עולמות חדשים. תנועת הנפש שלנו היא תנועת האור.  התנועה הפנימינית ביותר שלנו היא תנועה של חוויה מתחדשת, אינסופית ומלאה בטוב. למה שנצמצם את עצמנו לרצונות מצמצמים?  תיהיו אתם, תיהיו אטר.