הצ'יף
מבטו של הצ'יף מופנה אל האופק. נשימתו איטית, וארשת פניו רצינית אך נינוחה. ישיבתו קבועה, ונדמה כי לא זז ממקומו ימים אחדים. אני מתיישב על ידו, וכמוהו מביט לאופק בעיניים. שעה ארוכה עוברת והצ'יף אינו אומר דבר. אני מחכה למוצא פיו, אך הוא מתמיד במבטו לעבר נקודה דימיונית, ואני נעזר בסבלנות וממתין. "אנשים אינם מבינים דבר." הוא מפתיע ומוסיף: "הם לא משאירים מקום לפעולת הבורא, ומנסים לעשות הכל לבדם." צ'יף מרוכז ושלוו, וממשיך לפרוש את משנתו: "רק כשאדם עוצר לחלוטין מכל פעולותיו, מתיישב, לא נוקט בשום פעולה, הוא יכול להבחין בהתרחשויות סביבו." נשר חולף מעלינו לאישור, ואני שולף בירה שחורה וקרה. אני מוזג לצ'יף כוס ומניח על ידו. הצי'ף מחייך קלות ואומר: "רואה?" הוא אומר לי, "לא עשיתי כלום והבירה הגיעה אלי." הצ'יף שותה את הבירה בלגימה אחת, ומניח את הכוס הריקה באותו המקום. אחרי שלושה ימים אני מרשה לעצמי לשאול את הצ'יף שאלה: "למה אתה מביט אל האופק?" הצ'יף שותק. כך עובר יום וע...