אחד הזכרונות האהובים עלי נשלף מזכרון עבר מיוחד מאוד. נשלחתי לאבטח ישוב בבקעת הירדן, אחרי שמישהו הבריז ברגע האחרון. באותו הרגע זאת הייתה באסה גדולה אך עד מהרה זה התחלף לחוויה מרוממת נפש. הישוב היה ממוקם במרכז הבקעה ולדעתי זה שעה וחצי מהמקום הקרוי קאסר אל יהוד, המקום בו לפי הנצרות עם ישראל חצה את הירדן בדרכו לישראל. די מהר התמקמתי בחדר ויצאתי להחליף בשמירה חייל אחר. השקט, הנופים והאוויר הנקי היו מתת אל בימים רחוקים אלה ואני נושא איתי מאז זכרון של ארץ בראשית שעדין לא חוללה. רק קסטה ( כן... אני מהימים של הקסטות) של התקליט "מעברים" ליווה אותי בשמירה. המוזיקה תמיד הייתה אות שפיות מחיים אחרים במיוחד בשמירות האינסופיות. ביום השני חקלאי מהישוב שהוא גם רכז הביטחון, לקח אותי לסיור בשטחים הפתוחים. המרחבים היו נהדרים, פתוחים ובהם שורות שורות של גידולים חקלאים. "שלוף לך בצל משם" הוא אמר לי ואני קפצתי ושלפתי מהאדמה בצל מצופה באדמה רטובה וחיה. ריח האדמה והמגע בה היו רעננים ומלאי חיות ונחרטו בי בעוצמה. אתמול פגשתי במקרה חקלאי שהזכיר לי את החוויה, את הקשר לאדמה וכמה בישראל קשה להיו...
רק בשנה האחרונה נפל לי האסימון שכל ילדותי הייתי מוקף עד צוואר בצמחי מרפא ולא ידעתי. הילדות, הנעורים ושנות הבגרות הבוסריות עברו להם בקו החותם את דרומה של ראשון לציון. שנים נפלאות, מלאות בריח פריחת ההדרים, נשנושי חובזה וזרי סביונים. מרחוק אורות המושבה נס ציונה הקטנה. במשך שנים ארוכות היה זה בשבילי תמונת ילדות מופלאה ומלאת קסם, אך מעולם לא חשבתי עד כמה מופלא היה הקסם עד עתה. בתקופה האחרונה הלב נמשך כמו פרפר לעבר איכותיהם של הצמחים כתרופה ומזור לתחלואי האדם. סיורי ליקוט גילו לי עד כמה כל טיוליי בשביליי הפרדסים היו כחגיגה של ממש בין צמחי המרפא הנפלאים ביותר. ככה זה, לפעמים אתה יכול להעביר כמעט חיים שלמים בתוך פלא ולא לשים אליו לב עד אשר מגיע הרגע הנכון.
כל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שמגזים עם סופרלטיבים. גם אני מכיר מישהו כזה ואני חייב להגיד לכם, בחיים, אבל בחיים ! לא ראיתם בן אדם כזה. הוא נותן סופרלטיבים לעצמו, וואו איזה סופרלטיבים הוא נותן לעצמו, יאללה איזה סופרלטיבים. כמעט כל פעולה שלו מלווה בהעצמת יתר החל מפעולות פשוטות של הכנת קפה ועד למשימות מורכבות כמו הצלחה בתיקון נברשת בבית. הוא נותן גם סופרלטיבים לאחרים, הכל בגדול. סופרלטיבים לא עולים כסף. תשאלו את זאת שהוא אמר לה "רזית קצת?" והיא ענתה "כן...קצת, אני אחרי קיצור כיבה והורדתי 50 ק"ג ( סיפור אמיתי...). או את הפעם ההיא שאיחל מזל טוב בהתלהבות לזוג עם הילדים "הנכדים שלכם מדהימים, הילדה דומה לאבא" ואת תשובתם המהדהדת "הם הילדים שלנו, התחתנו מאוחר". איש הסופרלטיבים נוטה להמליץ בהתלהבות על מקומות בהם היה ובמיוחד מסעדות שנסגרו. נטייתו של איש הסופרלטיבים להעצים מצבים שאינם מצריכים העצמה מעצימים את הצורך בחוסר העצמה. תמצאו לכם איש סופרלטיבים 😊 ותמסרו לו שהוא הכי הכי הכי מתוק בעולם.