כנר מפוספס
אהבתי אותו מאוד.
הייתה לו יכולת להגיד את הדברים בכנות ופשטות כובשת. מעת לעת אני נזכר בו ואיך הספקתי להגיד לו לפני מותו שאהבנו אותו מאוד. אתם בטח שואלים " מי זה ? מי זה?" אך אני מרגיש מחויב לו גם לאחר מותו. שדבריו ישארו איתי.
באחת השיחות הפתוחות שלנו במשרדו המבולגן, הוא נשען לאחור על כסאו ואמר שהוא יכול היה להיות כנר גדול.
כמה גדול? מאוד גדול.
אחד שיכול לעמוד על הבמות הגדולות ביותר בעולם, ולאות חיזוק נדמה לי שהזכיר שמות של חברים שהלכו איתו דרך והגיעו למקום בו ניצב חלומו.
יש משהו עצוב באדם שהיה הצלחה גדולה, מוערכת ואף נערצת אך לא בנתיב בו היה ליבו. כורח החיים ומשאם מאלץ רבים לסטות מהנתיב עם הלב ולבחור בברירות מחדל עבורם לכן אני בוחר לאוהב בעוצמה יתרה את בחירתם.
קריאת הלב לעולם אינה דועכת ותמיד היא ממשיכה להדהד בעוצמה. היא מתעצמת כששעון החול של אדם הולך ומתקדם הולך ומצטמצם. הד חלום הלב מתגבש עם השנים והופך להיות מחלום לעתיד לחלום שפוספס ובעיקר לחיים שפוספסו.
כשאני נזכר בו ברגע הוידוי אני נמבין שזה מה שהוא רצה להגיד לי.
"אל תפספס את חייך ואת החלומות שלך.
אל תיהיה כמוני סוג של כנר מפוספס."
תגובות
הוסף רשומת תגובה