יומני היקר
פתאום עלו בי געגועים לימים בהם היה לי יומן אישי.
הפשטות הזאת שבה בסוף היום פתחתי את היומן, הדלקתי מנורת לילה והתחלתי לכתוב את תולדות חיי לאותו היום.
הכתיבה בעט או בעיפרון, הרגשת בריאת כל אות ומילה ואיך כל אלה הופכים להיות פסיפס של קורותיי הרגשיים עדיין מהלכת עלי קסם.
בימים האחרונים בהם ישנה הרגשה כללית של שגעון וטירוף, אני נזכר פעם אחר פעם בדברים הפשוטים של פעם.
כוחה של ראשוניות הוא עוצמתי בהמון דברים. הרגע בו אתה רואה לראשונה ים, מתרגש באמת משיר או מפגש מקרי שמעורר בך רטט נשמתי שלא היה.
גם ראשוניות של כתיבת יומן היא דבר מפעים. הרגע הראשון הזה שבו אתה ניצב עם מחשבותיך החשופות מול הדף המייחל למילותיך הוא מרגש. יומן הוא התפשטות שלך מול עצמך והזדמנות להתבונן בעצמך קצת מהצד, אולי נקרא לזה דמות הבמאי.
זה מאפשר להביט קצת מבחוץ על אירועי היום ואולי גם מאפשר לנו לנהוג כלפי עצמנו במידות הרחמים והאהבה.
בשנים האחרונות יומן הפך להיות מקום של "לו"זים" ומשימות אינסופיות אך חשוב לי להזכיר לעצמי מעת לעת שיומן הוא גם המרחב האישי האינטימי והפשוט בו אני פוגש את עצמי בשקט ואהבה.
לילה טוב
אהלן אהלן !
השבמחקמסכים איתך לגמרי לגבי הדברים הפשוטים.
לאחרונה גם התחלתי לשבת באיזה גן כל יום אחרי העבודה.
להתבונן בטבע בלי שיפוטיות. לתת שקט לתודעה, ובלי הסחות דעת.
כתיבה זה גם דבר נהדר שאני מייחל לעצמי לחזור אליו..
נתת לי פה וואחד השראה.
גם בשביל ניקוי, הפנמה של דברים, וחזרה ל"מוח הימני" היצירתי . לתודעה של הילד שבתוכנו.