סיפור אמיתי על איש אמת

 חשבתי שנכון יהיה להתחיל בסיפור אמיתי.

שמו היה הרב חיים חדייר זצ"ל והוא באמת היה צדיק.

גם אם אינכם אנשים מאמינים סביר להניח שאם הייתם פוגשים בו מיד הייתם מרגישים שאיש אלוהים הוא.

במו עיני ראיתי איך בשעת ירי  של עשרות סוכריות על מתפללים כולן חלפו מעל לראשו מכוסה התלית הלבנה כשמבטו שקוע בסידור העתיק שבידיו.

מעת לעת היה מסיט את מבטו מספר התפילה ואני המתנתי רק כדי שמבטינו יצטלבו לרגע של קדושה.

כשהיה חוזר מבית הכנסת, עטוף תלית בשבת, לא היה מוסט מבטו לעבר הרכבים הנוסעים לים או לעבר העוברים ושבים בנימה כעוסה.

פשוט היה מתהלך לו בתוך שובל של אמונה וטוהר בעיר טובה עם אנשים רגילים.

לאחר שנים שאלתי את עצמי למה הוא לא בחר לגור בעיר ובה אנשים כמותו?

כך היה לו קל יותר. היה מרגיש וחש ביתר שאת את אלומות אור השכינה המלטף.

בשיחותיי עם עצמי הגענו להחלטה פה אחד שהוא דווקא בחר לחיות עם אנשים שאינם כמותו כדי להשפיע עליהם.

האנשים היו צריכים אותו. את נקיותו, חוכמתו וקדושתו.

הבחירה הקלה היתה להיות עם אנשים כמותו אך למי כבר אתה יכול לתת משהו אם כולם כמוך?

העבודה האמיתית נמצאת מחוץ לאזור הנוחות שלנו, שם אולי נוח לנו אך אנחנו לא באמת נמצאים במקום של השפעה ונתינה.

מוקדש לזכרו של רבי חיים חדייר זצ"ל