אומנות התמרון

כל בעל כנף מתחיל יודע שהסוד במעוף הוא התמרון. אתה יכול לחצות יבשות שלמות, כמעט בלי מאמץ, אם רק תדע לתמרן נכון, לזהות את כיוון הרוח ולהניח לה לקחת אותך למחוז חפצך.
עונת הנדידה תתחיל עוד מספר שבועות ואני כבר מתרגש. יש משהו מאוד מיוחד בעונה הזאת. זה ממש כמו ליקוי חמה או גשם של מטאוריטים. בני אדם נושאים את עיניהם מזה אלפי שנים לשמים, מחכים לסימן ולרמז.
מה אנחנו מרגישים אליהם, אל חצי מיליארד הציפורים שדואות ללא גבול וללא פחד לארץ רחוקה? האם אנחנו מקנאים בהם על החופש? על זה שהם לא נושאים על גבם תכולת דירה מכבידה, מקררים ופלאזמות? שאין להם משכנתא או מילואים? בכל אחד מאיתנו יש משהו שרוצה לעוף למקום אחר. תמיד.

בשנה שעברה צפיתי בנדידת הציפורים במדבר, לא רחוק מעין גדי, ממש על קו השבר הסורי- אפריקאי, במקום בו הטבע נותר כשהיה מיום בריאתו. ציפורים דואות בלהקות זה דבר מרהיב. זה פותח בנו משהו עצור ומעלה את הרצון להצטרף אליהן. מה הן רוצות ללמד אותנו כשהן חוזרות כל שנה? מה עדיין לא הבנו? יכול להיות שזה פשוט שיעור בתמרון?
איך לתמרן נכון בחיים?

עם השנים אנחנו לומדים להלך בזהירות בין החלומות והמציאות, בין הפחדים והאומץ להגשים, בין היצרים והתאוות לבין הקדושה והשאיפה לרוחניות. הכל קורה בתוכנו, מלא עוצמה ומלא חיות. עם הזמן אנחנו לומדים מתי להיאחז ומתי לשחרר, ממש כמו הציפורים ונראה כי השיעור הגדול שהן רוצות ללמד אותנו זה פשוט להרפות ולתמרן. ממש ככה בפשטות. לכל אחד יש את הכנפיים שלו שיובילו אותו, כמו את כל הציפורים לאותו המקום אך הן סומכות על הרוח שתיקח אותם למקום הנכון. ככל שהציפור סומכת יותר על הרוח כך היא מתאמצת פחות במעופה, מגיעה רחוק יותר ובקלות.