היא והוא

היא :

" אהובי,
   אני לא יודעת לאן לשלוח את המכתב,
   כי אני לא יודעת איפה אתה.
   אני מרגישה שאתה שם,
   אולי מחפש, 
   אולי מיואש,
   אבל שם.
   
   אולי חלפתי על פניך ברחוב,
   על יד בית העירייה הישן,
   ואתה,
   בין ההמונים,
   חלפת על פני ולא שמת לב.
   
  אולי צעדת מולי על שפת הים,
  ואני בדיוק באותו הזמן,
  אספתי צדף ועוד צדף  לשרשרת,
  ואתה המשכת לצעוד,
  ולבקש אותי.


  בכל מקרה אני אכתוב את המכתב ואשלח,
  לאן?
  אני לא יודעת,
  כנראה על פני המים,
  כנראה בבקבוק,
  העיקר שהמילים יעשו את דרכן ממני אליך.
  ממני,
  אוהבת "
  
 הוא :


"אהובתי,
אני לא יודע לאן לשלוח את המילים שאכתוב,
כי אני לא יודע איפה את,
אבל אני יודע שאת שם.


אולי זה ישמע לך מוזר,
אבל לפני שבועיים חלפתי על יד בית העירייה הישן,
ובין כל ההמונים הייתי בטוח שראיתי אותך,
אך לא העזתי לגשת ולשאול,
אז ברחתי אל הים הגדול.


ושם,
לאורך החוף צעדתי ימים שלמים וביקשתי אותך.
באחד הימים ראיתי מישהי אוספת צדפים לשרשרת,
לא ראיתי את פנייה,
כל כך רציתי לגשת ולבקש שהיא תכין לי שרשרת בשבילך,
ליום שניפגש,
אבל לא רציתי להפריע לה, אז המשכתי לצעוד.


בכל מקרה אהובתי,
אני כותב לך את המילים כעת,
כשרגלי משתכשכות במי הים הגדול,
ובקבוק יין ישן,
החוזר פעם אחר פעם,
אולי בגלל הגלים,
מתעקש להיצמד אל גופי
ואינו מרפה...


שלך,
אהובך"