לברוח
תמיד מתהלך איתי הילד שהייתי
אני שומע את קולו מהדהד בפנים בכל כך הרבה רגעים
שלפעמים כשאני מביט במראה אני לא מזהה את האיש הנחמד העומד מולי
הקול המהדהד בפנים ממש רוצה לאותם המקומות
לשביל הפרדס
לתפוז הבשל המחכה למשיכה קלה
לנחשיל המסתתר מתחת אבן לחה
להתאהב
בגיל 13 מתחלף לעלם הצעיר הקול.
אצלי זה קרה רק בחוץ.
בימים האחרונים נדמה כי הילד חזר
אני שומע את קולו יותר ויותר
הילד שפעם ברח מהפרדס בורח עכשיו ממקומות אחרים
לפעמים אתה מרגיש שאתה רוצה להעלם
לא מהעולם
ממקום מסוים
אתה לובש את החולצה הכי יפה שלך
מתרגש שניה לפני העליה במדרגות
אולי תפגוש מישהו חדש
ואז הדלת נפתחת ואתה רוצה להעלם
אתה רוצה להעלם
כי לא לזה חיכית
אתה מרגיש לא בנוח
חנוק
בחדר מתהלך איש גדול ונחמד
אבל בפנים הילד רוצה לברוח לפרדס
לרוץ אל השביל היחיד שמבין אותו בעולם
אל הסביונים הכי צהובים ויפים שאף פעם לא שפטו אותו
ואז אתה פשוט בורח
כמו הילד
אתה לא אמור לעשות את זה
אתה כבר איש
איש גדול לא אמור לברוח
מישהו יקרא לזה פחד
מישהו ישפוט
אבל אתה יוצא מהדלת
ומחפש את השביל של הפרדס
אבל הוא לא שם
הכל רק כבישים
וכבישים
וכבישים
ואתרי בניה
ואספלט
ושלטים על פרויקט חדש
קיבינימאט
אין כאן איזה שביל אחד לרוץ בו ולבכות תוך כדי ריצה?
בלי שאף אחד יראה?
רק אני לבד
לרוץ ולבכות לאורך השביל
כשאתה ילד זה מצוין
כשאתה איש גדול איך זה נקרא?
ואיפה הסביונים?
והצבים?
והנחשילים?
לאן הכל נעלם?
מה זה איפה אני?
מה קורה פה?
ואז אתה לוקח עט
והכל מונח שם
אתה כותב
והילד חוזר
הסביונים והתפוז
האופניים הזרוקות בלי לנעול
האור בשעון החדש מתחת לשמיכה
אתה חוזר אל עצמך עם כל אות ומילה
כאן מותר לך הכל
להיות אתה
פשוט
במקום ממנו לעולם לא תברח
תגובות
הוסף רשומת תגובה