ניר חכם בלוג אישי

נחל / שיר פשוט ככה במקרה לצד הדרך מצאתי נחל לא התכוונתי למצוא אותו והוא לא התכוון למצוא אותי אבל נפגשנו ככה במקרה לצד הדרך מצאתי נחל ישבתי לצידו והקשבתי למים הזורמים דרומה האדמה נותרה במקומה עם שתי רגליים על הקרקע אם גם היא הייתה זורמת  היא בטח לא הייתה אומרת: "בני, הבט בנחל והקשב לתנועתו  גם הוא מתגעגע לילדותו".

 הירהור מידי פעם אנחנו זורקים לאוויר את המשפט  "אני שואל את עצמי". ככה פשוט, בלי לשים לב לעומק הדברים ולעומק הדיאלוג הפנימי המוסתר במשפט הכל כך שגור בחיינו. שניים - "אני" ו"עצמי" מנהלים דיאלוג. ה"אני" שואל וה"עצמי" יודע את התשובה. אבל מי זה בכלל כל אחד מהם? ואיפה הם? אין לי מושג, גם אני שואל את עצמי.

אות חיים ככה בתוך איזה רגע בודד הרגשתי את חום גופי נודד ככה ברגע אחד פשוט רק רציתי לשוט כי אני, גדול האנשים הקטנים השארתי אות חיים מונח על אלוהים

איתה למרות הזמן שעבר למרות העלים שנשרו למרות כוכבים שאובדים לאינסוף היא נותרה בשיריו למרות המכתב שדהה למרות חיבוק החמה שרצתה לאסוף היא נותרה בשיריו והוא, מתכנס אל שירו ונשאר בו לעולם איתה

"פעם היית הולך אל המלחמות, היום המלחמות באות אליך" -  צ'יף צ'יף שמח שחזרתי לבקר אותו. אני מכיר היטב את סודות פניו. הוא מתבונן בלהבות המדורה כמו באישה יפה ושותק. דרכו למדתי להקשיב. לא לדבר כל הזמן. לשים לב שיש עוד דברים חוץ ממני, ולתת להם להתרחש. "מה איתך בן?" הוא פונה אלי ומבטו עדיין מתמקד בלהבה "אני מרגיש שאתה מוטרד". אני שובר ערמת זרדים ומשליך ללהבה. "כולם מדברים על מלחמה קרובה, התופים כבר נשמעים מרחוק, יש תחושה שזה קרוב." "קרוב?" הוא שואל ונאנח "בגלל זה אתה מודאג?" "כן" אני משיב לו ומחמם את ידי מעל לאש. "יש לך מה לעשות כדי למנוע אותה?" "לי? אתה צוחק? מה אני כבר יכול לעשות ?" אני ממעיט בכוחי ומתכנס. צ'יף מזדקף בישיבתו, מישיר מבט אל האופק ואומר: "אנשים קטנים גורמים למלחמות, אנשים גדולים עושים שלום". "כשאתה פוגש אדם ברחוב ואומר לו "שלום" מה הוא משיב לך? "שלום". אין לו ברירה אחרת, ככה זה עובד. "לפני הרבה שנים ילד קטן טמן צ...

- קיץ 2011, צפת העיר העתיקה. "מעבר לרחוב נמצא הגן היפה ביותר שראיתי בחיי" הוא אומר בהתלהבות ומצייר את שביליו עם אצבעותיו באוויר. "עשר מדרגות עתיקות מובילות לפתחו של הגן,שם שדרת עצים רעננה תקבל את פניך. צבעו של הדשא ירוק עז, חפצי אומנות פזורים בטוב טעם, ריחות בשמים ונוף הרים מרהיב נשקף ביום בהיר וממלא את הלב". הוא מסדיר נשימה, נרגע וממשיך תוך סידור זקנו "גש לשם ותראה בעצמך. זה ממש גן-העדן". לחלום בהקיץ הוא מציץ, ונרדם בכבדות על כסאו. אני חוצה את הרחוב, מאיץ צעדיי, ומגיע לגרם המדרגות העתיק. הן מתגלות כרעועות וחסרות חן.בהמשכו, שדרת העצים נראית מוזנחת ועצובה. דשא צהוב מבצבץ פה ושם כשרשרת איים נידחים, גרוטאות זרוקות בכל מקום, ריחות עובש עולים מכל פינה, והנוף הנשקף הוא לא יותר מגגות נטושים של שכונה ישנה. מאוכזב אני מתיישב על ערמת עפר מהולה בחצץ.חופן בידי כמה אבנים קטנות וממלמל "גן-עדן אה?.."צחוקי הכבוש נלחם על חירותו, ומתגלגל החוצה חסר שליטה. אני חוזר אליו סקרן. מנדנד את כסאו ומעיר אותו בעדינות. "מהיר..." הוא מציין בשובבות מתגרה ...

בעוד כמה ימים תגיע לסיומה אחת התקופות החשובות בחיי - "ימי מדבר". כן, לראשונה בחיי אני מעניק שם לתקופה. היא ראויה לכך. כמעט חצי שנה מאז הגעתי למקום הנמוך בעולם. וכעת, עם תחילת עונת הנדידה, גם אני אורז את חפציי לעבר ארצות הצפון ומתחיל לטפס מעלה. עוצמת המדבר אינה ניתנת לשיעור. במבט ראשון אין דבר. שרשרות הרים אינסופיות ושוממות שצבען חסר חיים, חום מעיק ומיעוט יישוב אנושי מותירים אותך חשוף. אך במבט נוסף הכל נראה אחרת. המרחב מאפשר להתרחב, להכיר את עצמך, להתאהב שוב באלוהים, ולגלות בו את החבר שתמיד חיפשת. פעם היו כאן נמרים, אחר כך נמר, וכעת נותרו רק געגועים לחיות שהיו ואינן. מי אמר שהחזק שורד? באזור הזה הכל קורה בהפתעה. פעם- פעמיים בשנה ניתן לחזות בשיטפונות המרהיבים הפורצים במלוא כוחם אל נחלי האכזב. כמעט ללא התרעה הם זורמים מלאי חיים ונעלמים אחרי מספר שעות. סופות חול צצות פה ושם ועדרי יעלים מעטרים את הנוף ומושכים את מבטי הנהגים. טעימה מלוחה מעץ אשל והליכה יחפה על שפת הים מחזירות אותי לרגע לילדות ואני מאושר. אבו- מוסא, בפונדק על קו התפר בין ישראל וירדן מזמין אותי לסודה ע...