-
 הירהור


מידי פעם אנחנו זורקים לאוויר את המשפט  "אני שואל את עצמי".

ככה פשוט, בלי לשים לב לעומק הדברים ולעומק הדיאלוג הפנימי המוסתר במשפט הכל כך שגור בחיינו.
שניים - "אני" ו"עצמי" מנהלים דיאלוג.
ה"אני" שואל וה"עצמי" יודע את התשובה.

אבל מי זה בכלל כל אחד מהם?
ואיפה הם?
אין לי מושג,

גם אני שואל את עצמי.





תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הטבעוני

-
שקד היה טבעוני. הוא הקפיד קלה כבחמורה לאכול ירקות, פירות וקטניות. הוא אפילו למד להנביט. יום אחד הוא נחנק מבוטן ומת. כל אחד מאיתנו מידי פעם מתחיל משהו בהתלהבות גדולה ותוך זמן קצר זה דועך ובקול ענות חלושה מגיע אל סופו חסר התהילה. אני זוכר ימים בהם החלטתי שאני מתחיל לשחות. יום ראשון. שש בבוקר. אני עומד בכניסה לקאנטרי, מוכן ודרוך לשלושים בריכות בסגנון פרפר. תיק. נעלי מדוזה. משקפת ביד ימין, כובע-ים ביד שמאל ואטמי אוזניים מסילקון דחוסים כבר באוזניים. "מחכה למישהו?" שואל אותי השומר "כן אני מחכה שיפתחו להתחיל לשחות" אני משיב בחיוך מרוצה תוך ביצוע מתיחות קלילות של שרירי התאומים. "אני מקווה שיש לך סבלנות כי פותחים מחר" הוא ממשיך ."לאן אתה חותר?" אני שואל והוא ממשיך לסיור הבוקר ומסנן כבדרך אגב "היום מנקים את הבריכה". אתם בטח גם מכירים את זה. אולי החלטתם להתחיל לדוג וחיפשתם חלזונות בשדה, או שהחלטתם שאתם מצטרפים לחוג צפרות והשקעתם במשקפת, ואלה שפתאום מתחילים לרכב על אופניים, אוי... אלה עם האופניים... קונים את הטייץ הצמוד עם נעלי סטפס ונכנסים ל...
המשך לקרוא

טיול לילי בבני ברק

-
 אני גר בגבעת שמואל. הליכה קצבית של כמה דקות, חציית גשר להולכי רגל ואני נמצא במציאות אחרת. מסע בזמן ובמקום. תנועת האנשים המהירה והעמוסה, בגדיהם, שדרות המסחר הססגוניות והסימטאות מלאי החדרים לתלמוד תורה של החסידויות הרבות. המודעות הייחודיות בכל פינה והצפיפות האורבנית המאולתרת. פינות ממכר של אוכל שטייטלי בנקודות ידועות למדריכי הסיורים ובחורים צעירים לבושים במיטב החליפות המהוגנות והאיכותיות נראים בכל מקום. כובעים שונים המעידים על שייכות החצר החסידית וכל זה לצד רכבים חדישים שיצאו רק עכשיו ומעניקים הרגשה מרתקת המחברת עולמות וזמנים. וכך, בעודי נושם לתוכי את החוויה, אני נזכר בשיחה עם חבר חרדי, קרוב ואהוב לו פעם אמרתי "העולם החרדי מתרחק מהיהדות ומקצין" והוא, למרות אהבתו אלי מיהר להשיב "לא, העולם החילוני הוא זה שהתרחק מהיהדות". תשובתו מהדדת בי מאז. מי התרחק ממי? ומה צריך לעשות כדי שוב להתקרב? לחזור למי שהיינו פעם.  הרי בסוף אנחנו חלקים של אותו הגוף, של אותה נשמה. נשמת ישראל.
המשך לקרוא

מספיק אחד שאוהב

-
אחת המניעות האם לפעול במציאות היא הדאגה לכמה אנשים יגיע המסר שלי, הבשורה שלי, התובנה שלי. בכלל, מה הטעם לפעול במציאות אם רק מעטים טועמים מהאור המיוחד שלנו. לשם מה להשקיע את כל המאמץ הכרוך בכך.  בשיחה עם חבר יקר ואהוב, יצחק, הגענו להבנה שמספיק שפועלתנו תשפיע לנפש אחת הכל היה שווה. התולדות הנובעות ממעשינו ופעולותינו מתגלגלות הלאה והלאה עד אינסוף. תחשבו לרגע, אם נתנו זוית ראיה אחרת שגרמה למישהו לראות את חייו וקורותיו באור חדש מה הייתה המשמעות עבורו, עבור האנשים שסובבים אותו. וכך במעגלים, כמו אדוות על פני מאגר מים חיים ושוקקים. מוטלת עלינו זכות וחובה לשתף, לחלוק ולהאיר לנשמות אחרות כדי שגם הן ימצאו בכך מזור ומאור במסע חייהן. גם אם זה לנפש אחת. ממנה זה כבר יתגלגל הלאה והלאה...
המשך לקרוא